הגבר ה"מודרני" העכשווי

הגבר ה"מודרני" העכשווי


התאכזבתי לגלות, שכמה שמודעות חשובה היא לא מספיקה בלי שינוי ממשי בדרכי הפעולה. בלי שינוי בדפוסים, שלפני כלכך הרבה שנים פיתחתי לעצמי כשהייתי לבד, כדי להתמודד עם הלבד שלי.

נדמה לי שאני לא יחיד בעולם הגברים שמתמודד עם ההבנה שאני, לבד, צריך להתמודד עם קשיים, הכל על הכתפיים שלי גם כשאין לי מושג איך לפעול ואם אבקש עזרה - אני אודה בכישלון וחוסר היכולת שלי, בחולשות שלי.


ככה גודלתי. אמנם זה לא נאמר בצורה ישירה אבל זה המסר שאני הפנמתי.

דרך סבא, שסיפר שבצעירותו במרוקו לא היה מקובל שגבר ידחוף את העגלה של התינוקות שלו. סבא שהיה מאצ'ו טיפוסי לתקופה שלו.

עם אבא שכמעט לא היה נוכח בבית, כי... עבד שעות ארוכות כדי לפרנס את המשפחה, דאג שיהיה לנו הכל אבל לא בילה איתנו. אבא שעשה צחוק מהמצ'ואיזם של הדור שקדם לו. אבא שהבין (נדמה לי) שלא זאת הדרך. אבל תכלס, הוא עדיין די מאצ'ו. (על הסוגיות והכעס שלי מול אבא, שנפטר לפני הרבה שנים, אולי אכתוב בהזדמנות אחרת.)


כמובן שהחברה שלנו, גם אם שואפת לגבר "אחר" "מודרני", עדיין מושתת על כוחנות ותחרות יתר.

הרבה מאיתנו, גדלנו על ל"התגבר על רגשות", לא להראות חולשה, לא להודות בחולשה, לא לתת פתח לחולשה - בוידוי רגשות.

אז אני כנראה התוצר של כל "זה". מה אני עושה עם כל "זה"?

איך מתאימים את עצמנו לזמנים של היום? האישה וגם החברה, מצפה שנהיה "מודרניים". מה זה?

נדמה לי שלדור של אבא שלי עוד היתה ההצדקה להבין שיש מקום לשינוי אבל לא הם יעשו את השינוי. לדור שלי ובטח שלדורות שאחרי כבר אין שום הצדקה, יש דרישה להתנהלות אחרת, לא מצ'ואיסטית.

עם המודעות באה האחריות, נכון? אנחנו הדור שאמור לקחת אחריות על המודעות הזאת, אבל איך? איך ביומיום אני, אתה כל אחד! פועל בשוויון, בפתיחות, בשיתוף מלא - גם של חולשות גם של פגיעות? איך משנים את ההרגל של הדור הקודם שגדלנו עליו?

גבר יקר, אם משהו מהדברים שהעלתי כאן נגע בך, אם את רוצה לחקור את עצמך יותר לעומק, אני אשמח ללוות אותך. לא משנה הגיל או השלב בחיים בו אתה נמצא, רק הנכונות והרצון שלך לגדול. אני לא מתיימר לפתור עבורך את הקשיים שלך, אני כאן ללוות ולתת כלים.